מדרש על שמואל א 23:17: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

לב שָׁלַח רַבִּי לְדַבֵּר בְּאִשְׁתּוֹ. שָׁלְחָה לֵיהּ: כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ, יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חֹל?! תַּמָּן אַמְרִין: בַּאֲתַר דְּמָרִי בֵּיתָא תָּלָא זֵיינֵיהּ, כּוּלְבָּא רַעְיָא, קוּלְתֵיהּ תָּלָא?! שָׁלַח לָהּ: נְהִי דְּבַּתּוֹרָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי, אֲבָל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, מִי גָּדוֹל מִמֶּנִּי? שָׁלְחָה לֵיהּ: בַּתּוֹרָה מִיהָא גָּדוֹל מִמְּךָ, לָא יָדַעְנָא, (אבל) בְּמַעֲשִׂים, יָדַעְנָא, דְּהָא קַבִּיל עֲלֵיהּ יִסּוּרֵי. 'בַּתּוֹרָה', מַאי הִיא? דְּכִי הֲווּ יָתְבֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אַסַּפְסָלֵי, יָתְבֵי קָמַּיְהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אַאַרְעָא, מַקְשׁוּ וּמְפַרְקוּ, אָמְרוּ: מֵימֵיהֶם אָנוּ שׁוֹתִים, וְהֵם יוֹשְׁבִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע? עָבְדוּ לְהוּ סַפְסָלֵי, אַסְקִינְהוּ. אָמַר לָהֶם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: פְּרִידָה אַחַת יֵשׁ לִי בֵּינֵיכֶם, וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְאַבְּדָהּ הֵימֶנִּי? אַחְתּוּהָ לְרַבִּי, אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב יִחְיֶה, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אָב יָמוּת? אַחְתּוּהָ נַמִּי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ, אָמַר: קָא חַשְׁבִיתוּ לֵיהּ כְּוָותִי? עַד הַהוּא יוֹמָא, כִּי הֲוָה אָמַר רַבִּי מִלְּתָא, הֲוָה מְסַיֵּעַ לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִכָּאן וָאֵילָךְ, כִּי הֲוָה אָמַר לֵיהּ רַבִּי: יֵשׁ לִי לְהָשִׁיב, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כָּךְ וְכָךְ יֵשׁ לְךָ לְהָשִׁיב, זוֹ הִיא תְּשׁוּבָתְךָ. הַשְׁתָּא הִקַּפְתָּנוּ תְּשׁוּבוֹת, חֲבִילוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי. אָתָא אָמַר לֵיהּ לַאֲבוּהָ, אָמַר לֵיהּ: בְּנִי, אַל יֵרַע לְךָ, שֶׁהוּא אֲרִי בֶּן אֲרִי, וְאַתָּה אֲרִי בֶּן שׁוּעָל. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי: שְׁלֹשָׁה עַנְוְתָנִין הֵן, וְאֵלּוּ הֵם: אַבָּא, וּבְנֵי בְּתֵירָה, וְיוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָא דְּאַמְרִינָן. בְּנֵי בְּתֵירָה, דְּאָמַר מַר: הוֹשִׁיבוּהוּ בָּרֹאשׁ וּמִנּוּהוּ לְנָשִׂיא עֲלֵיהֶם. יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל, דְּקָאָמַר לֵיהּ לְדָוִד: (שמואל א כ״ג:י״ז) "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה". מִמַּאי? דִּלְמָא יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל, דְּחָזָא דְּגָרִיר עָלְמָא בָּתַר דָּוִד? בְּנֵי בְּתֵירָה נַמִּי, דְּחָזוּ לְהִלֵּל דְּעָדִיף מִינַיְהוּ? אֶלָּא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וַדַאי הֲוָה עַנְוְתָן. אָמַר רַבִּי: חֲבִיבִין יִסּוּרִין, קַבִּיל עֲלֵיהּ תְּלֵיסַר שְׁנֵי, שִׁית בִּצְמִירְתָּא, וְשֶׁבַע (בצפדינא[בִּצְפִירְנָא]. וְאַמְרֵי לָהּ: שֶׁבַע בִּצְמִירְתָּא, וְשִׁית (בצפדינא) [בִּצְפִירְנָא]. אֲהוֹרְיָרֵיהּ דְּבֵי רַבִּי הֲוָה עַתִּיר מִשְּׁבוּר מַלְכָּא. כַּד הֲוָה רָמִי כִּיסְתָּא לְחֵיוָתָא, הֲוָה אָזִיל קָלָא בִּתְלָתָא מִילֵי, הֲוָה מְכַוֵּין דְּרָמִי בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּעַיִיל רַבִּי לְבֵית־הַכִּסֵּא, וַאֲפִלּוּ הָכִי מִעַבָּר לֵיהּ קָלֵיהּ לְקָלַיְהוּ, וְשָׁמְעֵי לֵיהּ נְחוּתֵי יַמָּא. וַאֲפִלּוּ הָכִי, יִסּוּרֵי דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן עֲדִיפֵי מִדְּרַבִּי, דְּאִלּוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מֵאַהֲבָה בָּאוּ וּמֵאַהֲבָה הָלְכוּ. דְּרַבִּי, עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ וְעַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלְכוּ. עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ, מַאי הִיא? דְּהַהוּא עֶגְלָא, דַּהֲוּו קָא מַמְטוּ לֵיהּ לִשְׁחִיטָה, אָזַל תַּלְיָא לְרֵישֵׁיהּ בְּכַנְפֵיהּ דְּרַבִּי וְקָא בָּכִי. אָמַר לֵיהּ: 'זִיל, לְכָךְ נוֹצַרְתָּ'! אַמְרֵי: הוֹאִיל וְלָא קָא מְרַחֵם, לֵיתוּ עֲלֵיהּ יִסּוּרִין. עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלְכוּ, יוֹמָא חַד הֲוָה קָא כַּנְשָׁא אַמְתֵּיהּ דְּרַבִּי בֵּיתָא, הֲוָה שַׁדְיָא בְּנֵי כַּרְכּוּשְׁתָּא, וְקָא כַּנְשָׁא לְהוּ, אָמַר לָהּ: שַׁבְקִינְהוּ, כְּתִיב: (תהילים קמ״ה:ט׳) "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". אַמְרֵי: הוֹאִיל וּמְרַחֵם, (רחימן) נְרַחֵם עֲלֵיהּ. כּוּלְּהוּ שְׁנֵי יִסּוּרֵי דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, לָא שָׁכִיב אִינִישׁ בְּלָא זִמְנֵיהּ, כּוּלְּהוּ שְׁנֵי יִסּוּרֵי דְּרַבִּי, לָא אִיצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב שִׁילָא: קָשֶׁה יוֹמָא דְּמִטְרָא כְּיוֹמָא דְּדִינָא. וְאָמַר אַמֵימָר: אִי לָאו צָרִיךְ לְעָלְמָא, בָּעוּ רַבָּנָן רַחֲמֵי עֲלַיְהוּ וּמְבַטְּלִינָן לֵיהּ. אֲפִלּוּ הָכִי, כִּי הֲווּ עַקְרֵי פּוּגְלָא מִמִּשְׁרָא, הֲוָה קַיְמָא בֵּירָא מַלְיָא מַיָּא.

שלח רבי לדבר באשתו שלחה ליה כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול תמן אמרין באתר דמרי ביתא תלא זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא שלח לה נהי דבתורה גדול ממני אבל במעשים טובים מי גדול ממני שלחה ליה בתורה מיהא גדול ממך לא ידענא אבל במעשים טובים ידענא דהוה קביל עליה יסורין בתורה מאי היא דכי הוו יתבי רשב״ג ורבי יהושע בן קרחה אספסלי יתבי קמייהו רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי אארעא מקשו ומפרקו אמרו מימיהם אנו שותים והם יושבים על גבי קרקע עבדי להו ספסלי אסקינהו א״ל רשב״ג פרידה אחת יש לי ביניכם ואתם מבקשים לאבדה הימני אחתוה לרבי אמר להם רבי יהושע בן קרחה מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לו אב ימות אחתוה נמי לר״א בר״ש חלש דעתיה אמר קא חשביתו ליה כוותי עד ההוא יומא כי הוה אמר רבי מלתא הוה מסייע ליה ר״א בר״ש מכאן ואילך כי הוה א״ל רבי יש לי להשיב א״ל ר״א בר״ש כך וכך יש לך להשיב זו היא תשובתך השתא הקפתנו תשובות חבילות שאין בהם ממש חלש דעתיה דרבי אתא א״ל לאבוה א״ל בני אל ירע לך שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל והיינו דאמר רבי ג׳ ענותנין הן ואלו הם אבא (דף פה) ובני בתירה ויונתן בן שאול רשב״ג הא דאמרן בני בתירה דאמר מר הושיבוהו בראש ומינוהו לנשיא עליהם יונתן בן שאול דקאמר ליה לדוד (ש״א כג יז) ואתה תמלוך על ישראל ואני אהיה לך למשנה ממאי דלמא יונתן בן שאול דחזא דגריר עלמא בתר דוד בני בתירה נמי דחזו להלל דעדיף מינייהו אלא רשב״ג ודאי הואי ענוותן. אמר רבי חביבין יסורין קביל עליה תליסר שני שית בצמירתא ושבע בצפירנא ואמרי לה שבע בצמירתא ושית בצפירנא אהורייריה דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא כד הוה רמי כיסתא לחיותא הוה אזיל קלא בתלת מילי הוה מכוין דרמי בההוא שעתא דעייל רבי לבית הכסא ואפילו הכי מעבר ליה קליה לקלייהו ושמעי ליה נחותי ימא ואפילו הכי יסורי דרבי אלעזר בר׳ שמעון עדיפי מדרבי דאילו רבי אלעזר ברבי שמעון מאהבה באו ומאהבה הלכו דרבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו מאי היא דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי א״ל זיל כי לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין. על ידי מעשה הלכו יומא חד הוה קא כנישא אמתיה דרבי ביתא הוה שדיא בני כרכושתא וקא כנשא להו אמר לה שבקינהו כתיב (תהלים קמה ט) ורחמיו על מעשיו אמרי הואיל ומרחם נרחם עליה כלהו שני יסורי דרבי אלעזר לא שכיב אינש בלא זמניה כולהו שני יסורי דרבי לא אצטריך עלמא למטרא דאמר רבה בר רב שילא קשה יומא דמטרא כיומא דדינא ואמר אמימר אי לאו דצריך לעלמא בעו רבנן רחמי עלייהו ומבטלי ליה אפילו הכי כי הוו עקרי פוגלא ממשרא הוה קיימא בירא מליא מיא: